ספרית פועלים, 2000, 442 עמ'
היהדות מנקודת מבטה של הציונות (הקלסית) היא תופעה היסטורית ולא הוויה שיש לה קיום עצמאי ומובחן מן הגילומים המקריים שלה בזמן היסטורי ובמרחב גאוגרפי נתונים. אין "יהדות" כאידאה אפלטונית חסינת תמורות; יהדות היא מה שיהודים עשו ועושים, חשבו וחושבים בזמנים ובמקומות שונים. הם עשו וחשבו, לפי מאמר זה, ארבע "יהדויות" (לא ארבע וריאציות על יהדות אחת): יהדות א, יהדות ב, יהדות ג, ויהדות ד ההולכת ומתהווה. בין ה"יהדויות" -- מערכים של משמעויות, דפוסי חיים הנובעים מהם וצידוק של הקיום הלאומי -- אין חוט מקשר ועקיב אלא זיקה דיאלקטית ופערים שאינם ניתנים לגישור.
דפוסים מסורתיים ותהליכי מודרניזציה ביהדות
שיחה חמישית - היהדות כיהדויות