צבי לם - ביוגרפיה
פרופ' צבי לם נולד בפולין ב-1921. עלה לארץ ב-1938.
במלחמת העולם השנייה שירת בצבא הבריטי. במסגרת זו, וכן בשליחות מחתרתית מטעם ההגנה והמוסדות הלאומיים, פעל באיטליה לחינוכם של ילדים יהודים – מרביתם פליטים ועקורים ממרכז אירופה. לשם כך הקים בתי-ספר יהודיים, לימד בהם וניהל אותם.
אחרי המלחמה למד בבית-המדרש למורים ע"ש דוד ילין בירושלים, ובסיום לימודיו היה מורה ומחנך בכפר הנוער מאיר שפיה ובבתי-ספר בחדרה. ב-1956 הוזמן ללמד בבית-המדרש שבו למד, וכעבור שנים אחדות התמנה למנהלו.
בין היתר הקים בית-ספר תיכון בחסות בית-המדרש למורים, ששימש כמכינה ללימודים בסמינר. אחרי שהשלים את עבודת הדוקטורט, התמנה למרצה בבית-הספר לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים. אחר-כך התמנה לפרופסור מן המניין. במחקריו התמקד באידיאולוגיות חברתיות וחינוכיות, בגישות להוראה, בתוכניות לימודים ובהתפתחותה של מחשבת החינוך הישראלית.
הוא הקים וניהל את המחלקה להכשרת מורים ואת הפרויקט מורי מורים - מסגרת להדרכת מורי מורים במכללות בעבודת הדוקטורט שלהם. במסגרת לימודי "תעודת הוראה" הנהיג לראשונה את שיטת הטיוטורים.
פרס א.מ.ת לשנת 2004, במדעי החברה – חינוך ופסיכולוגיה, הוענק לפרופ' צבי לם על תרומתו יוצאת הדופן למחשבת החינוך ולמעשה החינוכי בישראל. תרומתו לחינוך בארץ מקיפה את כל הרמות, למן עיון ועד מעשה, למן איתגור וביקורת ועד לבניית תשתיות מחשבתיות וארגוניות, ובכך חשיבותה המופלגת.
במרוצת השנים פרסם ספרים ומאמרים בכתבי עת מקצועיים. בין ספריו הבולטים ההגיונות הסותרים בהוראה (1972), מלחמה וחינוך (1976), הכרעות דידקטיות (1976), תנועות הנוער הציוניות במבט לאחור (1991), שיטת החינוך של השומר הצעיר (1998), לחץ והתנגדות בחינוך (2000) ובמערבולת האידאולוגיות - יסודות החינוך במאה העשרים (2002).
